החלטה בתיק בפ"מ 7487-01-13

1.      בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מסוג פולקסווגן פולו מ.ר. 5947918 (להלן: "הרכב") - אשר הוטל ע"י קצין משטרה בתאריך 14.01.13 למשך 30 ימים. הרכב אוחסן במגרש האחסנה בתאריך 16.01.13.

2.      לפי כתב האישום, ביום 14.01.13 בשעה 06:07 נהג מהדי קבהא (להלן: "הנהג") ברכב, במהירות של 130 קמ"ש, בדרך שאינה עירונית בה מותרת מהירות של 80 קמ"ש, עקף תוך חציית קו הפרדה רצוף כשהוא מסיע 5 נוסעים ללא מלווה הגם שהנו נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנים.    

3.      אין חולק כי המבקש הנו הבעלים של הרכב, ולפי הנטען בבקשה הנהג עובד של המבקש. 

4.      ב"כ המבקש ביקש להורות על קיצור תקופת איסור השימוש. ב"כ המבקש לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה, אך הסביר כי למבקש אין רישיון נהיגה כלל, יש לו עסק של הובלות והנהג עובד אצל המבקש. הרכב הפרטי נשוא הבקשה נרכש ע"י המבקש ונמסר על ידו לחזקת הנהג לצרכי עבודה בלבד ובעת העבירה הנהג עשה בו שימוש אישי ולא נהג לצרכי עבודה. ב"כ המבקש הוסיף כי המבקש מחתים כל עובד על טופס לפיו העובד אחראי לעבירות שהוא מבצע וצריך לנהוג לפי כללי התעבורה, טען כנגד הוצאת צו איסור השימוש למרות שהמבקש הסביר לקצין שאינו אחראי לעבירה שביצע העובד והפנה לפרוטוקול השימוע בו צוינו סמלי סעיף ולא העבירות. בבקשה רשום כי הרכב משמש את המבקש לצרכי עבודתו. 

5.      ב"כ המשיבה טען כי בהעדר תצהיר מטעם המבקש ובהעדר המבקש לא הוצג בסיס לבקשה. ככל הנראה בשל שגיאת הקלדה לא צוינה בפרוטוקול התנגדותו לבקשה, אך זו הוצגה בדיון.

6.      בסעיף 8 לבקשה נטען כי נפל פגם בשימוע וכי משטרת ישראל לא הודיעה למבקש על איסור השימוש. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם חומר החקירה, לפיו השימוע בפני הקצין הפוסל התקיים כבר ביום ביצוע העבירות, 14.01.13, בשעה 09:19, כשלוש שעות בלבד לאחר האירוע, במעמד בעל הרכב, לאחר שהודע למבקש שבוצעו עבירות באמצעות רכבו והמבקש עצמו הוא ששטח בפני הקצין את טענותיו ובפניו הוחלט על איסור השימוש. 

7.      במסגרת הבקשה לא נטענה טענה כנגד קיומן של ראיות לכאורה ולכן לא ארחיב בנדון ואסתפק בהפניה לדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום", למזכר "המשך נסיבות" ולסקיצה שנערכו ע"י רס"מ אשר דדון, כמו גם לתגובת הנהג לדו"ח ההזמנה לדין ולתגובתו שתועדה בפרוטוקול השימוע, במסגרתן טען הנהג כי הוא ממהר לעבודה ולהסעת עובדים למפעל, אמרות המתיישבות עם נהיגה במהירות מופרזת. בדוחות ובסקיצה הובהרה סיטואציית העקיפה על קו הפרדה רצוף בשתי הזדמנויות. הנהג הסיע 5 נוסעים, כל יושבי הרכב נבדקו ע"י רס"מ אשר דדון שמצא כי איש מהם אינו עונה להגדרת מלווה וכי הנהג הנו נהג חדש מתחת לגיל 21 (יליד 07.02.93). עוד אפנה לזיכרון דברים להפעלת מכשיר הדבורה.

8.      כל אחת מן העבירות בהן נחשד הנהג חמורה היא ומהווה סיכון לשלום ציבור המשתמשים בדרך. הסיכון גובר נוכח השילוב בין כלל העבירות דנן, המצביע על נהיגה מסוכנת לאורך זמן וכי אין מדובר בכשל רגעי. המדובר ב"נהג חדש", שטרם מלאו לו 20 שנה, שנהג ברכב ללא פיקוח והנחיית מלווה. אותו נהג חדש לא סיכן בכך את עצמו בלבד, אלא גם נוסעים אותם הסיע ברכב ואת כלל המשתמשים בדרך. לא זו אף זו, הנהג נהג במהירות מופרזת העולה ב-50 קמ"ש על המהירות המותרת, יצא לעקיפה ראשונה על קו מקוטע וסיים את העקיפה על קו לבן, ושב ויצא לעקיפת רכב נוסף כשאת העקיפה השנייה החל וסיים על קו הפרדה רצוף.

9.      הסנגור המלומד טען כי אין מקום להטלת סנקציה על בעל הרכב שעה שהנהג הוא שביצע את העבירות, אולם טענתו אינה מתיישבת עם פקודת התעבורה.

10.  על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם המבקש לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו או שהנהג פעל בניגוד להוראות המבקש והמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

11.  במקרה דנן, אין חולק כי המבקש הנו בעל הרכב וכי ידע והסכים לכך שהנהג ינהג ברכבו.

לפי הנטען ע"י הסנגור, הנהג הנו עובד של המבקש והמבקש מסר לנהג את הרכב לצרכי עבודה בלבד כאשר באירוע דנן נעשה ברכב שימוש לצרכים אישיים של הנהג.

ראשית, לא הובאה בפניי כל ראיה לכך שהנהג הנו עובד של המבקש וכי הרכב נמסר לנהג לצרכי עבודה בלבד. תצהיר לא הוגש והמבקש לא התייצב למתן עדות.

אף אם אקבל את הטענה כי הרכב נמסר לנהג לצרכי עבודה בלבד, עדיין עולה מחומר החקירה כי הנסיעה דנן היתה לצרכי עבודה בלבד. בתגובתו לדו"ח הזמנה לדין וכתב אישום טען הנהג: "אני ממהר לקחת את העובדים למפעל עוף טוב. אני באיחור". בתגובתו לשימוע טען הנהג: "מיהרתי לעבודה". לא הובאה בפניי ע"י המבקש ראיה הסותרת את טענות הנהג כאמור.  

12.  בהתאם לסעיף 57ב(ב) על המבקש להראות כי עשה כל שביכולתו למניעת העבירות.

במסגרת הדיון טען הסנגור כי "המבקש מנהיג ומחתים את כל העובדים שלו על כך שהם אחראים על כל עבירת תנועה, יש לו ספר שהוא מחתים על כך כל עובד ועובד. יש גם טופס שעליו חותם כל עובד שהוא אחראי על כל עבירת תנועה וכי עליהם להיות אחראים לנהוג לפי כללי התעבורה, אין בידי את הספר והטופס של העובד".

טענה זו נשמעה לראשונה בדיון בבית המשפט, לא בא זכרה בעת השימוע בפני הקצין, הגם שנערך במעמד המבקש, והטענה אף לא נכתבה בגוף הבקשה דנן.

גם בשעת הדיון לא הובאה לטענה זו כל ראיה, המסמך שלפי הטענה נחתם ע"י הנהג כמו גם הספר האמור, לא הובאו לבית המשפט ולא הוצגו, לא הוגשו תצהירים מטעם המבקש והנהג, והשניים לא התייצבו לעדות בנדון.

משכך, נותרת הטענה בגדר עדות מפי השמועה וללא כל תימוכין ודינה להידחות.